<h1>סמ"ג עשין סימן ק"ה</h1>
<h2>דף טז.</h2>
הולך רכיל ונוקם ונוטר ונושא שמע שוא וכיוצא בהן אין לוקין עליהן כדאמרינן במסכת תמורה (ג' א') שכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם ושם מפרש הטעם, וכן כל לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין כגון לא תנאף לא תעשה מלאכה ביום השבת אין לוקין עליו וכן כל לאו הניתן לתשלומין כגון לא תגזול לא תגנוב אין לוקין עליו וכן כל לאו הניתק לעשה כגון לא תקח האם על הבנים לא תכלה פאת שדך אא"כ לא קיים העשה שבה וכן כל לאו שבכללות כגון לא תאכלו על הדם שכולל ענינים הרבה אין לוקין עליו ושאר לאוין שבתורה לוקין עליהן (ע"פ רמב"ם סנהדרין פי"ח הל' א'—ג').
<h2>דף כב.</h2>
כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים במנין שהוא סכום ארבעים, רבי יהודה אומר ארבעים שלמות ומכת הארבעים בין כתיפיו שנאמר (זכריה י"ג ו') מה המכות האלה בין ידיך. ואומר בגמרא מאי טעמא דרבנן אי כתיב ארבעים במספר הייתי אומר ארבעים כולן השתא דכתיב במספר ארבעים, וניקוד שבא תחת בי"ת במספר לעשותו דבוק לומר לך מנין שהוא סוכם את ארבעים. אמר רבא כמה טפשאי הני גברי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבא דאילו בס"ת כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא.
לא יוסיף אמרה תורה אבל יש לו לפחות שהרי אדם חלש ביותר מי שיכהו שלשים או עשרים ימות לכך הרשות ביד חכמים לפחות כפי כחו (עי' רמב"ם סנהדרין פי"ז ה"א). ואומדין אותו במכות הראויות להשתלש, אמדוהו שהיה יכול לקבל עשרים אין אומרים ילקה עשרים ואחת כדי שיהא ראוי להשתלש אלא ילקה שמנה עשר (עפ"י רמב"ם שם ה"ב). מי שאמדוהו וכשהתחיל ללקות נתקלקל בין בריעי בין במימי רגלים מכח ההכאה אין מכין אותו יותר שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה פטור (ע"פ רמב"ם שם ה"ה).
<h2>דף כב:</h2>
כתוב בפרשת כי תצא (דברים כ"ה ב') והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר ארבעים יכנו וגומר. ועיקר פירוש מצוה זו במסכת מכות בפרק אלו הן הלוקין. ושם מפורש כיצד מלקין אותו כופין יד[י]ו לעמוד אילך ואילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבו, שאין מכהו על כסותו משום שנאמר והכהו ולא לכסותו (ע"פ רמב"ם סנהדרין פט"ז ה"ח). ועוד דרשינן מכאן שאין מלקין שנים כאחד שנאמר והכהו ולא לשנים (ע"פ רמב"ם שם ה"י ורדב"ז לה"ט). והאבן נתונה מאח[ו]ריו שהחזן המכה עומד עליה, ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בה רוחב הרצועה טפח וארכה כדי שתהא מגעת לפי כריסו והיד של רצועה שאוחז בה ארכה טפח, האיש המכה צריך להיות יתר בדעה וחסר בכח כדתניא בגמרא (כ"ג א') ומגביה הרצועה בשתי ידיו ומכה בידו אחת בכל כחו, ומלקהו שליש מלפניו על בין דדיו ושני שלישים מאח[ו]ריו שנאמר לפניו כדי רשעתו ולאחריו שתים, שליש על כתף זה ושליש על כתף זה, המוכה אינו עומד ואינו יושב אלא מוטה שנאמר והפילו השופט והכהו לפניו (ע"פ רמב"ם שם הל' ח'—י'). וגדול שבדיינין קורא כל זמן שהוא לוקה אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך ומתכוון שיגמור הפסוק עם המלקות ואם לא צמצם חוזר לתחילת המקרא וחוזר וקורא עד שתגמור ההכאה, הגדול קורא והשני מונה והשלישי אומר הכהו, כל זמן שהחזן מכה על פיו הוא מכה, ואם מת תחת ידו פטור (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' י"א—י"ב).
<h2>דף כג.</h2>
כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו שנאמר ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא וכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן (ע"פ רמב"ם סנהדרין פי"ז ה"ז).
